פשרה וויתור בזוגיות

במהלך כל חיינו אנו חיים בתוך פשרה וויתור בין אם או מודעים לכך ובין אם אנו לא מודעים לך.

כבר מינקותנו, אנו חווים תסכול ונאלצים לוותר על פנטזיית ההתמזגות האינסופית עם האם דרך הנקה וכו'.

בילדותנו ,הדמויות הבוגרות  והחיים מכתיבים לנו כללים וחוקים המצריכים מאתנו וויתור ופשרה.

היכולת להתמודד עם תסכולים ואכזבות והיכולת לחיות עם פשרה וויתור  נבנית דרך חוויות החיים  שצברנו במהלך השנים דרך היחסים עם ההורים שלנו ודמויות משמעותיות אחרות ,הסביבה בה גדלנו והחינוך אליו נחשפנו .

לדוג' : ילד הגדל במשפחה יציבה בה הכללים והגבולות ברורים וקיימת נפרדות ביחסים בין תת המערכות במשפחה(הורים מול ילדים)  ,ירכוש כלים ומשאבים פנימיים בהתמודדות עם שינויים, תסכול ואכזבה באופן יעיל ובונה.

בהיותנו  בוגרים, הפשרה והוויתור משנים "פנים" בכך שיש לנו יותר יכולת שליטה ובחירה אך גם זאת בעירבון מוגבל. אנו  לא יכולים למשל לבחור לא לעבוד או לא תמיד אנו עוסקים בעבודה בה באמת רצינו וכו'.

השאלה המרכזית היא  האם נכון ביחסים זוגיים לוותר ולהתפשר?

 זוגיות הינו קשר מורכב מיסודו בשל העובדה כי גבר ואישה אשר גדלו בסביבה אחרת, בעלי רצונות וצרכים שונים , חברו להם ובחרו לחיות אחד עם השני וברוב הפעמים אף להקים יחדיו משפחה.

בני הזוג, אמורים לחלוק יחד חיים שלמים ולהתמודד עם נקודות השקה רבות ביחסים ביניהם כמו חלוקת תפקידים, פרנסה, הורות, מיניות, משפחות מוצא, סגנון בילוי ועוד.

לחיים המשותפים של בני הזוג  מתנקזות תפיסות החיים השונות של כל אחד מבני הזוג, התחושות השונות שמתעוררות נוכח אירועים שונים, השוני בהעדפות, בציפיות מהחיים וכו'.

בנוסף לכך, כל אחד מביא לזוגיות בצורה מודעת ולא מודעת את המודל הזוגי והמשפחתי אליו היה חשוף כולל את דפוסי ההתנהגות המשפחתיים בנושא וויתור ופשרה.

לאור זאת, מטבע הדברים,  אין זה הגיוני שבני זוג יסכימו על כל דבר וכמו כל דבר בחיים גם בזוגיות קיים אלמנט של וויתור ופשרה.

המושג פשרה יש בו קונטציה חיובית יותר מאשר ויתור על כן מעדיפה להשתמש במושג פשרה בזוגיות.

היכולת של בן הזוג  לראות את האחר, להכיר בצרכיו וברצונותיו  כאדם נפרד  והיכולת  להתגמש משפיעה באופן משמעותי על היכולת שלנו להתפשר ולחיות בזוגיות מטיבה.

בני זוג שמגלים יכולת לוויתור ופשרה למעשה מחזקים בכך את הקשר הזוגי ,הסיבה לכך נעוצה בכך שאם אחד מבני הזוג מוותר ומתפשר, בן הזוג השני יכיר לו  טובה על כך ויחזיר לו באותו מטבע ובכך בני הזוג יוצרים לעצמם מעגל זוגי של נתינה וקבלה. 

באי הסכמה יש גם היבט חיובי בכך שהיא מייצרת עניין בזוגיות, מאפשרת התפתחות והעמקת הקשר הזוגי.

לעומת זאת כשאחד מבני הזוג אינו מתפשר הדבר עלול להוביל למאבק זוגי  ,התחשבנויות והתרחקות.

הדבר עלול ליצור מעגל פגיעות של פגיעה חוזרת אחד בשני.

בפשרה אין הכוונה שרק אחד מבני הזוג מבטל את עצמו ומקבל את רצון השני מתוך הכנעה אלא יש בכך אלמנט של חכמה והתכווננות בכך שאחד מבני הזוג מגלה יכולת לשים את עצמו מידי פעם בצד ולראות את האחר .

כאשר אתם מצטרפים לערב חברתי של העבודה של בן הזוג שלכם כי זה חשוב לו,אתם בכך לא מרצים אלא שומרים על המערכת היחסים הזוגית שלכם.

בפשרה ,כל אחד מבני הזוג מפריד בין עיקר לתפל, בין דברים שמאד משמעותיים לי לעומת  דברים שאינם משמעותיים .

הדרך להתמודד עם מחלוקות והיכולת להגיע לפשרה וויתור היא :

1. בהכרה שבני הזוג הם שני אנשים שונים שמותר להם לא להסכים אחד עם השני  .

   ההבנה כי  ניתן להבין אחד את השני גם אם לא מסכימים.

2. ביכולת של בני הזוג לא להיבהל ממחלוקות ואי הסכמות.

    היחס והפרשנות שאנו נותנים לאירוע משפיע באופן דרמטי על היכולת שלנו להתפשר וגם להציב

    גבולות.

    אם ניבהל ונהיה מאוימים מאי ההסכמה אזי ההתמודדות הופכת להיות קשה ומורכבת יותר.

3. לא לקחת אישית את סירוב או אי הסכמת בן הזוג.

4. קביעת סדר עדיפות -אילו נושאים מאד משמעותיים לי ואילו מאד משמעותיים עבור בן הזוג שלי,

    בדיקה עצמית האם אני מרגישה כי אני מקריבה(הקרבה קשור למהות) או מתפשרת, האם אני שלמה

    עם ההקרבה שלי כבת זוג בזוגיות

 5. ביכולת לנהל משא ומתן - הקשבה ,התייחסות חיובית , מכבדת ואמפטיה כלפי דעתו ורצונות בן זוגנו

    גם אם הן מנוגדות לרצונות שלנו.

6. ההבנה כי בזוגיות אין מנצח ומפסיד, אין צודק ולא צודק כי אם לא תתפשרו ולא תוותרו ותרגישו

    מנצחים וצודקים בסופו של דבר זה יחזור אליכם כמו בומרנג.

בטיפול הזוגי אני מסייעת לבני הזוג להבין אחד את השני ,להכיר בצרכים אחד של השני ולקבל כלים כיצד להגיע לפשרה מתוך חכמה וחיזוק הקשר בלי להרגיש מופסדים.